זה לוח הכיוונים לפני שבונים. חמישה כיווני עיצוב, שתי סקיצות צבע (כהה ובהיר), ואתרי ההשראה שעליהם מסתכלים. בוחרים כיוון אחד, ואז בונים את ארבעת המסכים: עמוד בית, עמוד חנות, בקאופיס הזמנות והוספת מוצר, ומעלים לינק חי.
כל כרטיס מראה את האסתטיקה בפועל: לוגו, כותרת וכרטיסי חנות באותו עולם צבע וטיפוגרפיה. בוחרים אחד, והוא הופך לשפה של כל האתר.
בסגנון partizano. פחם ושחור, תמונה מובילה, מעט מאוד צבע. מתאים אם רוצים אנרגיית סטריטוור וצעירים.
נייר חם, זהב וטרקוטה, מעט מרקם. כל חנות מקבלת פנים ושם. מתאים בול לבוטיקים ומעצבים מקומיים.
כמעט מונוכרום, סריף גדול בניגוד חד, גריד כמו מגזין אופנה. יוקרה שקטה שנותנת למוצר לדבר. הכי "לא AI".
גוונים חמים דהויים, סריף סלאב עם אופי, תחושת אוסף וחיפוש אוצר. מתאים אם הווטיקל הראשון הוא וינטג׳ ויד שנייה.
שחור חם עם זהב מדוד, תחושת מותג על וגלריה. יוקרתי ובטוח. טוב גם לפיץ' מול משקיע או שותף: "יש פה משהו רציני".
ההחלטה הראשונה: בסיס כהה או בהיר. אלה שתי הסקיצות המובילות, עם הפלטה המלאה מתחת לכל אחת.
האתרים שעליהם הסתכלנו. ישראלי קודם (מה שרלוונטי לשוק), ואז גלובלי לרמת גימור. לחיצה פותחת את האתר.
אלמנטים שנותנים תחושה של "יש פה חברה אמיתית מאחורי זה". נתוני ההדגמה מסומנים כהדגמה, ושמות החנויות מומצאים (בלי להתחזות למותגים אמיתיים).
מבקרים, מכירות, הזמנות ממתינות, ודוח חודשי "הבאנו לך X מבקרים ו-Y מכירות". זה מה שמשאיר חנויות על הפלטפורמה.
בקאופיסספוטלייט לחנות עם שם המוכר, השכונה וסיפור בשורה. הופך את הקניון מקטלוג לקהילה של אנשים.
עמוד בית"נבדק על ידינו", "מוכר מאומת", "תשלום מאובטח, כספך מוחזק עד קבלה". בדיוק מה שחסר באינסטגרם.
לאורך האתרזרימת onboarding קצרה: פרטי חנות, העלאת מוצר ראשון, אישור. מראה כמה קל להצטרף.
דמו למוכרמסך דמו: "נגמרה השמלה הפרחונית ב-S" והמלאי מתעדכן. הבידול שלא דורש ללמוד מערכת.
שכבת AIמעלים תמונה, וה-AI ממלא כותרת, תיאור וקטגוריה. מראה שהטכנולוגיה עובדת בשביל המוכר.
דמו למוכראחרי שתבחר כיוון עיצוב (או שילוב, למשל בסיס עריכתי בהיר עם חום בוטיק לעמודי חנות) ובסיס צבע, אני בונה את ארבעת המסכים ומעלה לינק חי ל-Cloudflare שאפשר לפתוח בטלפון ולהראות לחנויות.
איזה כיוון מדבר אליך, ובסיס כהה או בהיר?